כרמל פלג נמלטת מן האספלט (ומסתבר שגם ממלחמה)
אלוהים שישמור. כמה שהבטחנו לעצמנו שהפעם, בחופשה הזו, נתנתק מהנייד,
נשאיר אותו כבוי בחדר ונפתח אותו רק בזמנים שלא באים על חשבון ההנאה והילדים;
השמועות עשו כנפיים והגיעו עד לאוזנינו הזקורות מרוב אימה: המצב בדרום מתוח עד
לכדי קרוע ממש: אזעקות, מטחי טילים שמגיעים עד לרחובות ומיני מבצעים (צוקים איתנים
ושכאלה), מתרחשים ומתערבלים עם שגרת החיים של תושבי דרום הארץ- ולא רק שלהם.
כמה אבסורד הוא הדבר- שאנחנו נמצאים בעיר הכל כך דרומית הזו וכמעט
שום דבר לא הצליח לחדור את הבועה שבתוכה אנחנו שוכנים, עד לאותו רגע בו נפתח
הסמארטפון של אחד מהאורחים בחדר האוכל. זה מטורף.
החופשה הזו כל כך מושלמת, שאני לא מצליחה להימנע מלחוש רגשות אשם וגם
ייסורי מצפון. אני חוששת אפילו לפתוח את חשבון הפייסבוק שלי; וודאי הפיד שלי זועק
ומזדעק. מקווה שהכל יסתיים במהרה ולטובה!
מרגיש לי ממש מוזר ולא נוח לכתוב לכם את שאנחנו ממשיכים לחוות כאן
בחופשתנו המשפחתית, אבל מאחר והבטחתי להמשיך ולעדכן, אכתוב כאן היום ברשותכם, ממש
בקצרה:
מאחר והשמועות העכירו את האווירה, החלטנו שהיום נמנע מהבריכה המשמחת
והמוזיקאלית ונרד אל הים. נספוג אווירה של נחת וננסה להטביע את השליליות בין
הגלים.
כמו שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, למלון שלנו, (יו קוראל ביץ'), חוף ים פרטי
וסגור, כזה שחף מהמוניות וגדוש באנשים עם אנרגיות טובות שבאו לעשות שמח: החל
מהמדריכים לגלישת רוח, עבור בברמנים הסופר-קוליים שבבר וכלה במדריכות הילדים
שמגיעות מידי פעם על מנת לדוג פצפונים שטרם הכירו את מועדון הילדים המוצלח מאוד של
המלון.
 |
| מכניס קצת פרופורציות לגבי החיים... |
חשבנו לעשות טיול על שפת הים, לאסוף צדפים, לשבת קצת בצל עם משקה
צונן ובעיקר לחשוב.
הילדים, שהמים הזכים והכל כך נקיים הללו קרצו להם, מיד פשטו את
הבגדים והכריזו שהם רוצים לטבול במים.
התרנו להם. שהרי מה הם אשמים במצב הרוח העגמומי שנחת על אבא ועל אמא?
 |
| שלווה |
 |
| דגים יפהפיים בגובה הקרסוליים |
חבורת צוללנים חובבים הצמידה משקפות לעיניים והתפעלה ממקבצי דגים
יפהפיים שמצויים ממש קרוב לגדה; הם כל כך התפעלו שהיינו חייבים לאפשר גם לבונבונים
שלנו להיות חלק מהאטרקציה.
הדגים, שאפילו אני בעודי עומדת בגובה הקרסוליים הצלחתי לראות, היו
פשוט מרהיבים! דגים שחורים כנפט עם זנב כתום ודגים אליפטיים בצבע טורקיז מעוטרים
בפסים כחולים נתנו לי סטירת לחי מצלצלת והזכירו לי שהחיים, בבסיסם הפראי והראשוני
ביותר, הם פשוט יפים.
שמרו על עצמכם
שלכם,
כרמל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה