אם נתקעים לא בוכים או למה לא לרדת ב ג ד ו ל

בפרקים הקודמים: לא מצטלמת | כל המידות | ילדה טובה משאירה צלחת מלאה הכול היה נפלא. בחודש הראשון הפחתי 6 ק"ג ממשקלי, בחודש השני עוד ארבעה, ובחודש השלישי 2, בחודש הרביעי 1, ובחודש החמישי...??? נשמע טוב נכון? לא חושבת.
אורנה מלכי לבנה

התגברות הרגש על ההיגיון

חוסר היכולת שלי לדחות סיפוקים והרצון לראות תוצאות ומהר אומר לי ש"מהר זה טוב", כי מהר יש תוצאה ואני רוצה תוצאה. ההיגיון אומר "לאט זה טוב" והוא צודק כי כאשר יורדים לאט במשקל הגוף לא נמצא במצוקה, כאשר יורדים לאט במשקל מאבדים רקמות שומן ולא רק מים ובטח שלא שריר. כאשר יורדים לאט במשקל, העור פחות מקומט, כאשר יורדים לאט במשקל פחות רעבים, כאשר יורדים לאט במשקל מסגלים הרגלים שקל לחיות עמם זמן רב וכו'.

כשראיתי את התוכנית "לרדת בגדול" וראיתי אנשים (אמיצים, שהתבזו לעיתים לדעתי) שהלכו עד הסוף, וכאשר הפחיתו  "רק" 500 גרם ממשקלם (ביחס להפחתות משקל של 4-5 ק"ג בשבוע למתמודדים אחרים) ריחמתי עליהם על שהם חיים סביב המשקל וכי אינם מסתפקים ב 500 גרם. הלו, עד לפני חודש אכלת אחד כמוך לארוחת בוקר. את בוכה על ירידה במשקל? חמודה, בל נזלזל: ירידה של 500 גרם במשקל בשבוע, היא חסכון של 4500 קלוריות. לדעתי זה ממש לא מעט.
ריחמתי עליה ותקעתי קרואסון שוקולד.
ההיגיון הצרוף אומר זה טוב לרדת לאט במשקל. זה גם טוב לעור ובעיקר אם את נושקת לגיל ארבעים. ואכן מרבית היורדים המהירים במשקל נראים עצובים... לא בגלל שהם עצובים באמת, אלא בגלל שהפרצוף שלהם תלוי, רפוי ולא קורן. זה המחיר... (נמסר לי שמרבית היורדים בגדול ביקרו במרפאות לניתוחים פלסטיים לתיקון והסרה עודפי עור).

חוזרים אלי ואל התהליך אני עוברת...
אז זהו, עשיתי הכל: שמרתי על עקרון תזונה בריאה, אכלתי מסודר, אבל קצב הירידה במשקל לא היה מעורר גאווה לצד האימפולסיבי שבי. "זה נפלא ואת נראית מצוין זה הכי בריא ועוד..." לא עזרו הפעם. אני עובדת קשה ובגלל זה אני רוצה תוצאות (קילו לדידו של צד זה אינו תוצאה).

לא חשבתי לרגע אחד להפסיק, אבל די השלמתי עם העובדה שככל הנראה למשקל האידאלי אגיע כנראה בעוד שנה-שנה וחצי. המן זמן לכל הדעות.
במהלך אותה תקופה מצאתי את עצמי מחפשת פיצויים. המילה קינוח חזרה ללקסיקון ולפחות פעם אחת ביום "התפרעתי" על קינוח מאולתר הכולל מעדן העשוי דבש, יוגורט ואגוזים. הרבה אגוזים. פתאום כשככה סתם משעמם בפה מצאתי את עצמי מתפנקת על 2-3-4-5-6 תמרים. בקיצור - כאוס.

עם כל הכבוד לאכילה הבריאה נטולת הגלוטן והסוכר עדיין משהו מאורנה הישנה שלא שולטת על הפה שלה, יצא החוצה.
באורנה הזו צריך לטפל. אסור לה להיות כאן. כי אורנה הזו הביאה את עצמה למה שהיא הגיעה עד לפני שלושה חודשים.
במר ייאושי, אני מתקשרת פעמיים בחודש לתזונאים של אברהמסון. שומעת, לומדת, מיישמת, ולא רואה תזוזה דרמטית. החלטתי להשלים. השקפתי היא שכנראה לאורך השנים "דפקתי" את הגוף שלי עד כדי כך שהוא לא משחרר.
הייתי מוכנה לקבל את הגזירה.

סדנת האפייה ללא גלוטן במכון אברהמסון
צילום אורנה מלכי לבנה

עד שהגיעה ורד
כדי לתת רקע, עלי להבהיר שבמסגרת הטיפול בהתמכרות לגלוטן וסוכר במכון אברהמסון, מקבלים אפשרות להשתתף בסדנה המדריכה את רזי הבישול והאפייה ללא גלוטן. את הסדנה מעבירים שפים- תזונאים המתמחים בבישול בריא ונטורופתיה.
אני הגעתי לסדנה אותה העבירה ורד שמעבר להדגמות הנפלאות והטעימות שקיבלנו, גם הראתה לנו המשתתפים שבישול ואפייה ללא גלוטן זה דבר פשוט מאוד ולא דורש היערכות מיוחדת פרט להיערכות ראשונית ומודעות.

קצת טפיחה על השכם, אני במצב מעולה! בממוצע אצל שאר המשתתפים בסדנה נרשמו ירידות פחות דרמטיות במשקל.

מעבר למטרה שלשמה התכנסנו, ורד, שהיא גם נטורופתית במקצועה ענתה לשאלות תזונתיות כלליות וגם עשה קצת סדר בהרכבי התזונה.
הכללים הבסיסיים לירידה במשקל שהיא הדגישה ועד עתה לא הוקפדו על ידי היו:

·         ארוחת בוקר עד שעתיים מההתעוררות

·         להקפיד על ארוחות כל שעתיים וחצי-שלוש.

·         לאכול 6 ארוחות בעלות נפח מזון זהה לאורך כל היום (בנפח של כ 2 כוסות).

·         להפריד פחמימות וחלבונים.

·         לא לאכול בארוחה אחת יותר מפחמימה או חלבון אחד מכל סוג. (ניתן לערבב קטנייה  מסוג אחד עם דגן מסוג אחד).

·         לשתות.

·         להימנע מפחמימות עמילניות, אפילו אם הן מותרות (בשל היותן נטולות גלוטן כמו תפוחי אדמה, אורז לבן או תירס).

חזרתי הביתה כאשר כבר הייתי עמוק בתוך אורח החיים נטול הגלוטן, כך שיישום והתאמת ההמלצות לא היה דרמטי עבורי.

כבר באותו שבוע שהיה בערך באמצעו של החודש החמישי למהפך שלי, 'שחררתי' עוד שני קילוגרם.
נכון להיום 4.5 חודשים לאחר שהתחלתי ולאחר חודשיים שהייתי תקועה, הורדתי בשבוע אחד עוד 2 ק"ג.
סה"כ 15 ק"ג ב 4.5 חודשים.
יישום ההמלצות הוריד משמעותית את הצורך לנשנש, ואת תחושת הרעב וההצלחה מעודדת להמשיך.